לא תנתן ר"ע למבקש, שלא ידע על השפעת מצבו הבריאותי על תוצאות בדיקת פוליגרף

1. הרקע והשתלשלות ההליכים בתיק זה בחלקם הרב אינם שנויים במחלוקת, יוצגו להלן. המחלוקת בין הצדדים נטושה סביב עסקת טליים. המבקש טוען שמכר למשיב טליים תמורת תשלום בסך - 15,647 ש"ח, שנדחה עד לגשמי היורה - אך  לא שולם. המשיב טוען כי דובר על עסקה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל. בדיון שהתקיים בבית משפט קמא, הסכימו הצדדים כי גירסתם תיבדק במכונת פוליגרף והתוצאה שתתקבל, תכריע בתביעה. על פי הבדיקה, המבקש מסר גירסה שאינה אמת ואילו גירסת המשיב אמת. בהתאם, התביעה נדחתה.

על פסק הדין האמור, הגישו המבקשים בקשה להרשות להם לערער. נעתרתי לבקשה זו. הפניתי לפסק הדין המנחה "ביאזי", לפיו הסכמת הצדדים להכריע סכסוך אזרחי על פי תוצאות בדיקת פוליגרף בעלת תוקף מחייב על פי דין. אלא שהמבקש סובל מליקוי בליבו המכונה MVP אשר גורם לאי סדר בפעולת הלב, פרפורי פעימות לב, התקפי חרדה וליקויים בקצב הסדיר (להלן: "המצב הבריאותי"). מכאן ביקש שהתוצאות של הבדיקה לא תחייבנה. בבר"ע 710/04 הבקשה נידונה כערעור אשר התקבל. פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות בוטל וזאת על מנת שהמותב ישקול את טענת המבקשים בדבר שיבוש התוצאה עקב מצבו הבריאותי של המבקש.

הדיון חזר לבית משפט קמא. הצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין. כל צד הגיש חוות דעת מומחה התומכת בעמדתו בדבר השפעת מצבו הבריאותי של המבקש על תוצאות הבדיקה. בית משפט קמא מינה מומחה. סיכומו של דבר, אישר בית המשפט את פסיקתו הקודמת, לפיו התביעה נדחתה וחייב את המבקשים בהוצאות ההליך, לרבות הוצאות המומחה בסך - 1,500 ש"ח. פסק הדין נומק באופן הבא. המומחה מטעם בית המשפט והמומחה מטעם המשיב הביעו דעתם כי המום בליבו של המבקש לא השפיע על מהלך הבדיקה ותוצאותיה. צויין כי המומחה אשר חיווה דעתו מטעם המבקשים, הינו מומחה בתחום הלב אך לא בתחום הפוליגרף. בית משפט קמא הסתמך בהכרעתו על סעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. סעיף זה קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי בית משפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת...". עוד הוסיף בית משפט קמא כי הוא "מוכן לצאת מתוך נקודת ההנחה שהתובע התקשר בהסדר הדיוני מתוך טעות ואם היה יודע על מצבו, לא היה כובל עצמו להסדר. דא עקא, לא הונחה בפני בית משפט ולו ראשיתה של תשתית עובדתית לכאורית לפיה הנתבע ידע על מצבו הרפואי של התובע או שהיה עליו לדעת על כך".

בבקשה המונחת לפני טוען המבקש כי אין לחייב אותו בתוצאות הבדיקה, שכן קיים חשש שהשתבשה התוצאה בשל מצבו הבריאותי. עוד טוען שבדיקת הפוליגרף באורח כללי, אינה אמינה במיוחד, ואין לאפשר מצב בו נשללה ממנו זכותו לגשת לערכאות. המשיב מתנגד לבקשה וטוען שמטרת הבר"ע אינה לקיים דיון נוסף ושהיא אינה מקצה שיפורים.

2. בית משפט מכיר בבדיקת פוליגרף כדרך לסיים סכסוך אזרחי בין הצדדים, לא מפני שהיא בדיקה אמינה באופן מיוחד, אלא מכוח הכלל של חופש החוזים. כפי שצדדים רשאים להגיע להסכם בדבר מכירת טליים תמורת כסף, כך הדין מכיר בחירותם לסיים סכסוך על פי תוצאות בדיקת פוליגרף. לו הדין היה תומך נלהב בדבר דיוק תוצאות בדיקת פוליגרף, ניתן היה להגיש ראיה כזו במהלך משפט פלילי וזה כידוע, אינו המצב. כאן, הצדדים כרתו חוזה.

נדמה כי הטענה של המבקש הראויה לדיון היא האם יהיה צודק להשאיר את התוצאה על כנה, חרף העובדה שלו ידע המבקש על הקשר, או אפילו הקשר האפשרי, בין מצבו הבריאותי לבין תוצאות הבדיקה, כנראה היה נמנע מלהסכים לאשר הסכים. הסתייגותו הכללית של המבקש, נכון להיום, מתוצאות בדיקת הפוליגרף, אינה רלוונטית להכרעה. השאלה היא מה היתה דעתו עובר להסכם. בל נשכח כי שיטות משפטיות שונות, הכירו בהיקף זה או אחר, במשקל של תוצאות בדיקת פוליגרף, ועל כן, די בהסכמה של הצדדים להכריע בסכסוך אזרחי פרטי ביניהם. בית משפט קמא בדין תלה את הכרעתו בסעיף 14(ב) לחוק החוזים הכללי. סעיף זה עניינו טעות של המתקשר בחוזה. הדין קובע שמצב בו קיים קשר סיבתי בין טעותו של צד לבין החלטתו להתקשר בחוזה, בעוד הצד השני לא ידע ולא יכול היה לדעת על הטעות האמורה, כי אז בית משפט רשאי לבטל חוזה, "אם ראה שמן הצדק לעשות זאת".

ניתן להבין את טענת המבקש בדרך זו. השארת התוצאה על כנה אינה צודקת, שכן המבקש לא ידע שמצבו הבריאותי עלול להשפיע על תוצאת הבדיקה. אם נצרף לכך שמדובר בהכרעה שאינה לגופו של עניין, רשאי המבקש לשאול - היכן הצדק בפסיקה? לכך ניתן להשיב בתשובה הבאה: הצדק במהותו אינו חד סטרי. בתוכו גלומה נקודת המבט של שני הצדדים בסכסוך. אין הכוונה לנקודת האמצע בין הצדדים, אלא שתהיה ההכרעה אשר תהא, אפילו בקצה זה או אחר, קודם לכן יש לשמוע היטב את קולם של שני המעורבים. יתכן שמבחינתו של המבקש, צודק הוא כי התוצאה לוקה, במובנים מסוימים, בחוסר צדק, אך ההכרעה הסופית דורשת מיקוד גם במצבו של המשיב. הלה הסכים לבדיקת פוליגרף. הוא יצא דובר אמת. לא היתה לו דרך לדעת על מצבו הבריאותו של המבקש. בית משפט קמא קבע כממצא שתוצאות הבדיקה לא הושפעו במקרה זה ממצבו הבריאותי של המבקש. המומחה הבהיר כי תוצאות הבדיקה לגבי המבקש אינן משתנות אף אם הוא יתעלם מתוצאות המרכיב של שינויים בלחץ דם ויתמקד בשלושת הפרמטרים הפיזיולוגיים הנוספים.  ניתן להניח שלו המבקש היה יוצא דובר אמת והמשיב דובר שקר, כי אז לא היה מסכים להורות על ביטול ההסכם בשל מצבו הבריאותי.

יוצא כי הגם שמדובר בהליך שהתנהל בפני בית משפט לתביעות קטנות, כב' השופט באומגרט נהג ברוחב יד מבחינה דיונית. בית משפט איפשר לצדדים להיות מיוצגים על ידי עורכי דין, הוגשו חוות דעת מומחים ואף מונה מומחה מטעם בית משפט. נקודה זו מובילה לנקודה נוספת.

ההליך המונח בפני הינו בקשה למתן רשות ערעור. אין ערעור בזכות. ערכאת הערעור רשאית לשקול שיקולים מעשיים. ונניח שבית משפט זה היה מקבל את טענת המבקשים, מפעיל את סמכותו לפי סעיף 14(ב) לחוק החוזים ומורה על ביטול החוזה - עדיין אין בכך סוף פסוק. סעיף 14(ב), על פי הפסיקה מסמיך את בית משפט להתנות את ביטול החוזה בכפוף לתשלום הוצאות. ודאי שהתנייה כזו ראויה במקרה זה, שכן אין לצפות שהמשיב ישא בהוצאות טעותו של המבקש. מצב זה מוביל לכך שבכל מקרה המחלוקת הכספית בין הצדדים הופכת למצומצמת עוד יותר. כן נראה, שהיה ואעתר לבקשת המבקשים, יהיה צורך להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, לשמיעת ראיות וטענות הצדדים לגופן. אין לדעת אם התוצאה של ההליך כאמור, לא תוביל לגלגול נוסף של בקשה למתן רשות ערעור. האפשרות צויינה רק כדי להבליט את היתרון בתוצאה שתומכת יותר בשיקול של סופיות הדיון.

ודוק, אינני קובע כי השיקול המעשי הוא המכריע לבדו. אך המבקשים החליטו לפתוח בתביעה לפני בית משפט לתביעות קטנות, ובהליך כזה, אין ערעור בזכות. השיקול המעשי אינו מכריע, אך בהיבט הדיוני של בקשה למתן רשות ערעור, גם אין הוא שיקול זר. נימוק זה מצטרף לנימוק שהובא לעיל, לפיו אין לקבוע בהכרח כי טעה בית משפט קמא בהכרעה אליה הגיע. גם אם ניתן להגיע לתוצאה אחרת, אין הדבר אומר שמחובתה של ערכאה זו, לקבוע עמדה משפטית סופית. הצדק בא לביטוי אפוא בכך שבית משפט כיבד את רצון הצדדים ואיפשר להם לסיים את ההליך האזרחי על ידי פניה לבדיקת פוליגרף. אכן, מצבו הבריאותי של המבקש הינו גורם מסבך. אין לומר כי סיבוך זה בראייה כוללת של הדברים מחייב לתוצאה בה חפצים המבקשים.

לסיכום, לא נראה שהמקרה מצדיק מתן רשות ערעור בשל הנימוקים שציינתי. המבקשים פנו לערכאות והסכימו להכרעה בדרך שהפסיקה מכירה בה. הטענה בדבר השפעת המצב הבריאותי של המבקש על התוצאה, נידונה והוכרעה לטובת המשיב. כמובן, ניתן לתהות מדוע יסכים המבקש לערוך בדיקת פוליגרף אם הוא יודע שאינו דובר אמת, אך שאלה זו כוחה עומד גם לגבי המשיב. יתרה מזו, המבקש לא הורשע בעדות שקר. אין קביעה משפטית בדבר קיומו של ההסכם ששנוי במחלוקת. תחת זאת, ישנה קביעה מכוח הסכם הצדדים, אשר הביאה לתוצאה מסוימת. הא ותו לא. הסכסוך הסתיים בדרך שבחרו הצדדים. הנתון הרפואי שהמשיב לא הכיר בעת כריתת החוזה, לא בהכרח השפיע על התוצאה.

3. סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בנסיבות העניין, לאור נימוקי, אין צו להוצאות.

ניתנה היום י"ח בטבת, תשס"ח (26 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.

000727/06ברע055 ציונה נסירי